top of page

פרק מהספר 'Being Fit' מאת יונתן הופמן

חיבור מס' חמש: על יציבתיות ותנועתיות

​

חיבור זה מבוסס על המאמר

"Expanding Panjabi’s stability model to express movement: A theoretical model' (1).

המאמר פורסם על ידי כתב העט המדעי Elsevier Medical Hypothesis בשנת 2013.

 

במאמר, הורחב המודל המקורי של Panjabi משנת 1992 (2). בהרחבת המודל התיאורטי הזה, תוארו שתי מערכות תנועה אשר ניתנות לצפייה בכל הגוף: יציבתיות ותנועתיות. על פי המודל החדש, למרות שכל מערכת התנועה משולבת, יש שני סוגים עיקריים של מפרקים: מפרקים הנוטים להתמחות בתפקודי יציבתיות, ומפרקים אחרים הנוטים להתמחות במצבי תנועתיות. גם השרירים מחולקים לאלו התורמים בעיקר ליציבתיות ולאלה התורמים בעיקר לתנועתיות. כמו כן, גם מערכת העצבים המרכזית מנהלת אינטראקציות נפרדות עם השרירים והמפרקים היציבתיים והתנועתיים.

לפיכך, מזוהות בסך הכל 6 תתי מערכות תנועה:

  • Active Mobility- שרירים המוטים לתנועתיות כגון שרירי הירך הארוכים.

  • Active Stability- שרירים המוטים ליציבתיות כגון שרירי האגן העמוקים.

  • Passive Mobility- מפרקים המוטים לתנועתיות כגון מפרקי הירכיים.

  • Passive Stability- מפרקים הנוטים ליציבתיות כגון מפרקי האגן.

  • Neural Stability- הוראות עצביות מוטות ליציבתיות.

  • Neural Activity- הוראות עצביות מוטות לתנועתיות.

כדי שתנועות הרמוניות יתרחשו, על כל שש תתי המערכות לעבוד היטב הן בנפרד והן בהרמוניה זו עם זו.

 

במאמר זה, הדוגמה של בעיטה בכדור משמשת לתיאור המודל המורחב. בזמן ביצוע פעילות זאת, היציבתיות ניתנת בעיקר מהאגן והרגל העומדת בעוד שהתנועתיות מגיעה בעיקר מהרגל הבועטת. יציבתיות ותנועתיות פועלות יחד. כדי לבעוט חזק יותר, צריך יותר משניהם.

Screenshot (15)_edited.jpg

מפרקי ה- SI) sacroiliac) ממוקמים בהיבט האחורי של האגן, בחלקו הקטן של הגב (מוקף באדום). משטחי המפרק שלהם אינם חלקים ומוגבלים על ידי רצועות ורקמת חיבור (fascia) עבות. על כן מרכיבי המפרק אינם מאפשרים תנועה רבה. במקום זאת, הם מתאימים זה לזה בצורתם ולכן, כאשר הם דחוסים, הם ננעלים יחד כמו חלקי לגו והופכים את האגן הטבעתי (כפי שניתן לראות בתמונה למעלה) להרבה יותר יציב.

 

שרירי האגן העמוקים הינם אופטימליים מבחינה אנטומית ופיזיולוגית לדחיסת משטחי מפרק SI במקביל משני הכיוונים ההפוכים. שריר ה-transversus abdominis הטבעתי כרוך סביב טבעת האגן, ומחבק אותו כמו מחוך. כאשר הוא מופעל, שריר זה יוצר דחיסה חיצונית ומשרת את המטרה של דחיסה של משטחי מפרק SI מבחוץ פנימה (חצים ירוקים) (3,4). בדרך כלל, הדבר מתרחש שבריר שנייה לפני התנועה (5).

 

דחיסה חיצונית זו מקבלת תמיכה פנימית על ידי מיכל לחץ אוויר דינמי טבעי, הממוקם באזור הבטן בין שרירי רצפת האגן מלמטה ושרירי הסרעפת מלמעלה. מנגנון לחץ אוויר זה הושווה לפחית קולה סגורה או פתוחה. כאשר הגוף מצפה לאתגר ליציבתיות האגן, הוא משתמש בשריריו כדי לאטום את המיכל הפנימי ולהגביר את לחץ האוויר שלו. המיכל מתקשה כמו פחית קולה סגורה, שקשה לכופף אותה (חצים כחולים). ברגע שהפחית נפתחת, או ברגע שהגוף משחרר את לחץ האוויר הבטני, המבנה חוזר לנוע בקלות לתפקודי התנועתיות (6).

Screenshot (14)_edited_edited.jpg

ברגע שכוחות הנגד הללו מייצבים את האגן במקביל, הרגל יכולה להתגייס בצורה בטוחה ומדויקת לבעוט בכדור. לתנועה זו היא משתמשת במפרקי הירך והברך, שבניגוד למשטחי מפרק העצה הגס, יש להם משטחים חלקים ועגולים גדולים המיועדים לתנועתיות (עיגולים כחולים). הכוח להניף את המפרקים הללו מסופק על ידי שריר הירך הארוכים (בין היתר), המחוברים באופן אידיאלי ממש מעבר לשני מפרקי התנועתיות (קו אדום). שרירי התנועתיות הינם אופטימליים מבחינה אנטומית ופיזיולוגית לפרצי אנרגיה קצרים וחזקים הנדרשים לתפקוד.

 

כאשר כל שש תתי המערכות פועלות יחד בצורה הרמונית, נוצרות תנועות תפקודיות הרמוניות. בדוגמה של פעולת בעיטה בכדור, מערכות המשנה פועלות בסדר הזה (בחפיפה מסוימת):

  • מערכת העצבים המרכזית (Stability Neural) מפעילה בתחילה את שרירי האגן העמוקים (Stability Active).

  • הפעלת השרירים העמוקים יוצרים כוחות דחיסה על מפרקי האגן הפנימיים ונעילה מכנית (Stability Passive).

  • שבריר שניה מאוחר יותר, מערכת העצבים המרכזית (Mobility Neural) מפעילה את שרירי התנועתיות של הירך והברך (Mobility Active).

  • המבנה המכאני של מפרקי התנועתיות מאפשרות את טווחי התנועה הגדולים עבור פעילות זו (Mobility Passive).

 

בנסיבות רגילות רצף האירועים הזה הוא אוטומטי ומתרחש בתוך שבריר שניה. כשל של כל אחת מתת-המערכות יגרום לתקלה באחרים, וכתוצאה מכך לפגיעה בתנועות של כלל הגוף.

 

במציאות, פעולת הבעיטה בכדור מורכבת משמעותית, וכוללת סינרגיה בין כל מרכיבי התנועה בכל הגוף. בעיטה היא אסימטרית; לכן, הברך והירך האחרות מתמודדות עם אתגרים שונים מאלה של הרגל הבועטת. בנוסף, יש גם השפעות נפשיות וסביבתיות על תנועות, שיש לקחת בחשבון. עם זאת, ניתוח תנועה מכל זווית אמור לגלות כי ביסודו, איכות התנועה תלויה באיכות האינטראקציות בין המערכות היציבתיות והתנועתיות בכל הגוף.

Screenshot (16)_edited.jpg

בתמונה זו, תת המערכות האקטיביות, הפסיביות והעצביות של מערכות היציבתיות והתנועתיות מיוצגות באופן שווה ומקושרות זו לזו. כאשר התמונה סימטרית והקווים נפגשים באמצע, זה מדגים שכל אחת מתת המערכות פועלת בנפרד ובהרמוניה עם האחרות. הדבר מספק סביבה מתאימה לתנועות תפקודיות הרמוניות.

 

מקורות

  1. Hoffman J, Gabel P. Expanding Panjabi’s stability model to express movement: A theoretical model. Medical Hypotheses. 2013; 80(6): 692–697.

  2. Panjabi MM. The stabilizing system of the spine. Part I. Function, dysfunction, adaptation, and enhancement. J Spinal Disord. 1992; 5: 383-389.

  3. Richardson CA, Snijders CJ, Hides JA, Damen L, Pas MS, Storm J. The relation between the transversus abdominis muscles, sacroiliac joint mechanics, and low back pain. Spine. 2002; 27: 399-405.

  4. Mens JM, Damen L, Snijders CJ, Stam HJ. The mechanical effect of a pelvic belt in patients with pregnancy-related pelvic pain. Clin Biomech. 2006; 21: 122-127.

  5. Hodges PW. Is there a role for transversus abdominis in lumbo-pelvic stability? Man Ther. 1999; 4(2): 74–86.

  6. Massery M. Musculoskeletal and neuromuscular interventions: a physical approach to cystic fibrosis. J R Soc Med. 2005; 98(Suppl 45): 55-66.

bottom of page